מויקיפדיה:

מקור המילה "סטיגמה" הוא יווני, ומשמעותה סימני היכר גופניים, שנועדו להבליט משהו שלילי ויוצא דופן המעיד על מעמדו הנחות של הפרט. היוונים נהגו לצרוב את גופם של אנשים מסוימים: עבדים, פושעים, בוגדים וכו', כדי שהציבור ידע ויזהה את אנשים אלו, ויתרחק מהם. צורות ענישה מתייגות, כגון הטבעת אות קין, נועדו לא רק להכאיב לעבריין ולייסרו, אלא גם להשפילו בפומבי ולהרתיע עבריינים בכוח. הסטיגמה - הזיהוי הפומבי כעבריין או פושע מהווה גורם הרתעה יעיל הרבה יותר מעונשים רבים.

בתקופת הנצרות נוספו עוד שתי משמעויות למושג סטיגמה. האחת הורתה על סימני היכר גופניים של חסד אלוהי בצורה של תפרחות הפורצות על העור (מוכר גם כמושג "סטיגמטה"), והשנייה היוותה רמז רפואי לרמז הדתי והורתה על סימני היכר גופניים לליקוי גופני.

בימינו משתמשים במונח במידה רבה בדומה למשמעות המילולית המקורית של המילה, אבל בייחוס לחרפה עצמה, יותר מאשר לעדות הגופנית שלה. בנוסף חלו שינויים בסוגי החרפה הנכללים תחת ההגדרה של סטיגמה. החברות השונות בעולם יצרו אמצעים שונים כדי לסווג את האנשים בכל חברה וחברה, ואת האפיונים הנתפסים כרגילים וטבעיים לעומת אלו הנתפסים כסטיגמה באותה חברה. כאשר נכנסים למערכת חברתית מסוימת ניתן להבחין כבר ממבט ראשון באפיונים האישיים ולזהות את "זהותו החברתית" של כל אדם. אדם בעל סטיגמה הוא אדם שיש לו אפיון מסוים העושה אותו שונה מאחרים, לשלילה. לדוגמה: האדם בעל הסטיגמה נתפס כאדם רע, חלש, נכשל, מוגבל, בעל-מום או חולה, ולכן הוא הופך בעיני החברה מאדם שלם ורגיל לאדם פחות-ערך ונחות.