לשאלת ההעדפה של השימוש במילות "כי..." ו"ש...", למשל בביטוי דוגמת "ייתכן כי"

א. לשון מקרא

1. דיבור ישיר ופעלים משורש אמ"ר במקרא

פעלים מהשורש אמ"ר שכיחים מאוד במקרא, מופיעים אלפי פעמים, וכמעט תמיד משמשים לפני דיבור ישיר, על דרך:
בראשית, יט למה אמרת אחתי הוא... (פרעה לאברהם).

הפיסוק המודרני לדיבור ישיר הוא בנקודתיים ואחריה הפסוקית במירכאות, על דרך:
שם, למה אמרת: "אחותי הוא".

2. דיבור עקיף ופעלים משורש נג"ד

גם פעלים מהשרש נג"ד (להגיד) שכיחים, אבל הרבה פחות מפעלי "אמר", ולא יותר מ-250 היקרויות.

זה פועל הדיבור השכיח בצורת דיבור עקיף, על דרך:
בראשית ג, יא, ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה?... (ה' לאדם)

ובלשון זמננו: מי הגיד לך שאתה עירום.

3. דיבור עקיף עם פעלים מצמד השורשים נג"ד+אמ"ר

לפני דיבור ישיר שכיח במקרא השימוש בצירוף: "להגיד לאמור", ולדוגמה:
שמואל ב יז,טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל תלן הלילה בערבות המדבר.
שם, יט,ט ויקם המלך וישב בשער ולכל העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער.

4. שימוש במילית השיעבוד "כי" עם פעלים אחרים (למשל, רא"ה, שמ"ע)

מכאן שמילית השיעבוד המקראית "אשר" אינה משמשת לפני פסוקיות מושא, ובמקומה באה "כי". כך גם לפעלים אחרים המייצגים פעולות מנטליות, כגון ראייה ושמיעה:
שמואל א יז,נא ... ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו.
שם כה,לט וישמע דוד כי מת נבל...

5. ההבחנה המקראית בין "אשר" ובין "כי"

במקרא לא משתמשים בהיגדים כאלה במילית השיעבוד "אשר", למשל על דרך: "ויראו הפלשתים אשר מת גיבורם". בלשון מקראית זה נשמע מוזר מאוד, אך נזכור שבלשון ימינו אין שום מוזרות בביטוי: "ויראו הפלשתים שגיבורם מת", או "ויראו הפלשתים שמת גיבורם", והרי "ש..." המודרנית היא קיצור "אשר" המקראית, שהונהג בהרחבה עוד בלשון חז"ל.

לעומת זאת, במקרא "אשר" משמשת כמה אלפי פעמי לפסוקיות משלימות שמות עצם, ולדוגמה, מלכים א יט,יח ... כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.
היום היינו אומרים: כל הברכיים שלא כרעו לבעל, וכל הפה שלא נשק לו.

המילה "כאשר" משמשת במקרא יותר מ-500 פעמים, וזאת לציון משלים פועל מסוג תיאור אופן או זמן, על דרך:
בראשית ז,טז והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר  צוה אתו אלהים... (כמו שציווה אלהים, תיאור אופן). 
שם, יב,יא ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה (בזמן ש... תיאור זמן).

הנה כי כן, מבדילים במקרא בין פסוקיות מושא משלימות פועל מקבוצת: להגיד כי, לשמוע כי, לראות כי, ובין פסוקיות לוואי משלימות שם עצם מקבוצת: הדברים אשר, כל אשר, העץ אשר, הפה אשר ובצדן פסוקיות תיאור משלימות פועל.

לפסוקיות מהסוג הראשון משמשת מילת השיעבוד "כי", ולאלו מהסוגים האחרים, מילת השיעבוד "אשר", ובלשון ימינו מאז לשון חז"ל "ש...".

ב. לשון ימינו

6. מילים מודליות

אלו מילים המציינות סבירות, ייתכנות, המלצה, איסור, ויש מבנה משפט אופייני שכיח לשימוש בהן: אפשר ללכת, אסור לעשן, כדאי להחליט, וכו.

צורה דומה היא ייתכן ש...  במקרא ובלשון חז"ל אין משתמשים כך במילה "ייתכן", והשימוש המקראי היחיד (כמה פעמים בספר יחזקאל) אינו רלוונטי לכאן. במקרא משתמשים הרבה ב"אולי", ובמקרים רבים במשמעות שהיום רבים מעדיפים לבטא ב"ייתכן ש..."

את הקרבה בין הצורות אפשר לראות בצורות: אסור שהדבר יקרה, כדאי שתחליטו, וכן הלאה.

7. השימוש בן ימינו ב"כי" וב"ש..."

ראינו שהיום בשפת יום-יום אין לנו בעיה לוותר על כל ה"כי" ולהחליפה ב"ש..". ויתרנו על הבידולים המקראיים המיוחדים, ואנו אומרים "ראינו ש.." (כמו בתחילת הפסקה הזאת), "שמעתם ש...", "אמרנו ש..." וכדומה.

אבל כמו במקרא, בפעלי לראות, לשמוע, לדעת, לחשוב, להגיד, להודיע וכן הלאה, רבים משתמשים ב"כי...", וזה נחשב למשלב גבוה יותר, לשון פורמלית. גם על כך יעידו מאות אלפי תוצאות חיפושי גוגל.

במילים אחרות, "כי..." במשמעות "ש..." עדיין חיה ובועטת חזק, ואינה נחשבת לשימוש ארכאי, ולהפך: היא נחשבת לסמן של משלב רשמי וגבוה.

8. האם מותר או כדאי להשתמש ב"ייתכן כי..." במקום ב"ייתכן ש..."

באחרונה שכיח השימוש ב"ייתכן כי" (כרבע מליון תוצאות חיפוש בגוגל).
דומה שבשאלה זו אין גבול חד-משמעי בין מותר ואסור, נכון ולא-נכון.
נראה שהשימוש ב"ייתכן כי" ובצורות קרובות אינו סותר שום מסורת, שהוא שכיח, ושרבים אוהבים אותו, כאמור, כסמן של משלב בינוני-גבוה.

על דרך "ייתכן כי..." אפשר כמובן להגיד: דומה כי... נראה כי... סביר כי... רצוי כי...; אבל יש צירופים שבהם "כי" נשמעת טבעית יותר, ויש צירופים שבהם היא נשמעת טבעית פחות.

בשולי הדברים אעיר שלשיעבוד באמצעות "ש..." יש שני יתרונות:

ראשית, המילה "כי" משמשת בעוד משמעויות, ולפעמים החד-משמעיות של "ש..." נוחה יותר מהרב-משמעיות של "כי". נכון שבמקרא השתמשו ב"כי" לכמה משמעויות, שאחדות מהן כבר ארכאיות (למשל, כי תבואו אל הארץ), אבל עדיין השימוש ב"כי" בתור מילת תיאור סיבה דומיננטי מאוד בלשון זמננו.

שנית, "ש..." היא סימן דפוס אחד, ולא שלושה כמו ב"כי...", והחסכנים יעדיפו אותה כבר מסיבה זו.

ג. סיכום

9.  הווי אומר

א. השימוש המסורתי בפסוקיות מושא מסוג: "סעד חרירי הודיע כי לא הצליח להרכיב ממשלה בלבנון" (היום באינטרנט) קרוב לרוח לשון המקרא, והוא שכיח גם היום ותקני. שימושים קרובים מותרים, ודומה כי ניכרת מגמה להעדיפם כמו שמעדיפים עוד כמה מילים (אודות, עבור, על מנת וכדומה) לשם סימון משלב גבוה ממשלב היום-יום.

ב. אין שום פסול ב"ש...". אין בה דופי, היא לא מאפיינת משלב נמוך, ויש לה אזרחות ישראלית מלאה ושושלת יוחסין מכובדת. אין צורך להחליפה ב"כי...", ואפשר להשתמש בה על דרך לשון חז"ל, ולמשל:
בבלי, נשים, כתובות, י, ב גמרא: ... ראה רבי שפניהם שחורים צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום. (ולא: ראה רבי כי פניהם שחורים).