דני קנה חתול לאחר יום הולדתו

מצאתי ברשת מאמר מצוין על סגנון*, שתיאורו: "עמוד זה כולל סדרה של כללים שנועדו לשפר את איכותה הלשונית של ויקיפדיה" (ללא כותרת, ללא שם מחבר). כתוב יפה וחסכוני, מאורגן למופת, למדתי ממנו כמה דברים, והסכמתי עם רוב מה שנאמר בו. אבל בלי להתפלמס הרי אי אפשר, ואוסיף כמה דברים קטנים, והיום, הרשימה הראשונה: סדר המילים המתאים לעברית.

סדרי מילים המתאימים לעברית

עיקרון ראשון וחשוב שמדובר בו במאמר הוא "כלל 'בראשית ברא'": אחרי משלימים (כאן - תיאור זמן), יש להקדים את הפועל לנושא אם הזמן הדקדוקי של המשפט עבר או עתיד, ולכן לא "אלהים ברא" אלא "ברא אלהים" (וכן: מחר יקנה דני, אבל: היום דני קונה).

לקראת סוף אותו סעיף מודגם סדר המילים הראוי למשפט כגון: "לאחר יום הולדתו קנה דני חתול". אחרי שטופל סדר נושא-נשוא מומלץ לשנות את סדר חלקי המשפט ל"דני רכש חתול לאחר יום הולדתו"  (וגם להמיר "קנה" ב"רכש", ועל כך, צפו למאמרי הבא). הנימוק: "כך שיתאים לעברית, שבה הנושא והנשוא פותחים את המשפט בדרך כלל".

בניגוד לכך אני סבור שבעברית מתאימים ארבעת הסדרים האפשריים, הכול לפי המקרה הספציפי:
1. דני קיבל חתול ליום הולדתו; (נושא, נשוא, משלים1+משלים2).
2. את הספר קנה דני בחנות; (משלים1, נשוא, נושא, משלים2).
3. ליום הולדתו קיבל דני חתול; (משלים2, נשוא, נושא, משלים1).
4. דני הזמין לחגיגה חברים רבים; (נושא, נשוא, משלים2, משלים1).
 
(משלים1 = מושא ישיר, מושא2 = תיאור זמן או מושא עקיף).
ואוסיף שמה שנכון לכתיבה אקדמית בוויקיפדיה לא תמיד נכון לטקסט לילדים, למשל, ולפעמים גם בכתיבה אקדמית יש אילוצים המערערים את הכלל הזה, ובמקרים מסוימים עדיף להקדים נושא לנשוא גם אחרי משלים, ולמשל: "אתמול דני קיבל מתנה" (בכתיבה לילדים קטנים); או בקצה השני של הקשת: "בתחילת השנה החברות הגדולות שהפגינו אופטימיות וחגגו בבועת האשליה של עליות השערים שינו מגמה" (כאן בגלל אורך הנושא, וההעדפה להימנע מההרחקה הקטלנית של "שינו" מ"מגמה").

נחזור לספר בראשית. אילו נכתב המקרא לפי הכלל "נושא והנשוא פותחים את המשפט" היה צריך לכתוב: "אלוהים ברא את השמים ואת הארץ בראשית", ומבחינת צורת המשפט, זו הצורה המקבילה ל"דני קנה חתול ליום הולדתו".
ואכן, מדוגמת "בראשית ברא" אני מסיק לא רק את עקרון הקדמת הנשוא לנושא אחרי 'משלים', אלא גם את האלגנטיות של השימוש בפתיחת משפט בתיאור זמן. ולעניין זה, מה שנכון לפסוק הראשון במקרא נכון גם כיום, וגם בלשון זמננו יפה לומר: "בשעה עשר יתחיל טקס הזיכרון בהר הרצל".

אולי תאמרו: מה הרבותא? ובאמת, במשפט קצר כזה אין הרבה הבדל. לעומת זאת, במשפטים ארוכים שבהם קשה לעקוב אחרי הקשרים בין רכיבי המשפט, אחת הדרכים הנוחות לטיפול בקושי היא להעביר את תיאור הזמן לתחילת המשפט. במאמר קודם הדגמתי זאת במשפט מצוטט מהאינטרנט:

"ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בשיחה עם ראש ממשלת ספרד חוסה לואיס ספאטרו, ביום חמישי שעבר כי השיחות בין ישראל לארה"ב בנושא הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית הסתיימו."

הדבר הראשון שאני עושה במשפט כזה הוא להעביר את תיאור הזמן לתחילתו:

"ביום חמישי שעבר אמר ראש הממשלה... בשיחה עם... שהסתיימו השיחות...".

סיכום

הן על פי התאוריה הבלשנית** הן על פי ניסיוננו האינטואיטיבי, ברוב המשפטים יש בידינו חופש מסוים לשנות סדרי מילים וביטויים.
באשר לי, השיקולים המנחים אותי בבחירה הם שניים:
1. אני משתדל ש'מפת הדרכים' של המשפט תהיה פשוטה ככל האפשר. דוגמה שכיחה: אם יש שני מושאים, אחד קצר ואחר ארוך, אקדים את הקצר לארוך, בשביל ששניהם יהיו קרובים ככל האפשר לנשוא ("דני קנה אתמול עוגת גבינה עם קצפת וסירופ מייפל ודובדבן", עדיף מ"דני קנה עוגת גבינה עם קצפת וסירופ מייפל ודובדבן אתמול").
2. אני מקשיב לדקויות ההבדלים בהדגשה, להקשר, לרצף וגם לסוגה. ארבעת הסדרים המוצעים לעיל במשפטים על דני והחתול מדגימים זאת היטב: למשל אם ההקשר הוא רשימת הפריטים שברשותו של דני, נעדיף "את הכלב קנה דני בשבת ואת החתול קיבל דני לאחר יום הולדתו"; ואילו אם אנו מספרים לילדים סיפור על דני והחתול, מן הסתם נפתח אותו בסדר הבסיסי והפשוט: "דני קנה חתול לאחר יום הולדתו".

ובקריאה שנייה של המאמר הנוכחי נתקלתי במשפט שכתבתי בלי לשים לב לכך, ובדיעבד אני חושב שסדר המילים בו טוב מאוד ומדגים יפה את הטיעון: "אחרי שטופל סדר נושא-נשוא מומלץ עוד לשנות את סדר חלקי המשפט ...", והדמב"ע (=הדברים מדברים בעד עצמם).

________________________
* למאמר המקורי: ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, מאמר על סגנון, נצפה 2 בדצמבר 2009
 ** ע"ע "בלשנות גנרטיבית", ויקיפדיה, נצפה 2 בדצמבר 2009, ומתוכו:

בתחילה בשנות ה-80 השתנתה התאוריה מכמה בחינות, עקב פיתוח ענף שלה המכונה תאוריית "חלישה וכבילה" (Government and Binding או בקיצור GB). שני שינויים מרכזיים בגרסה החדשה הם: תאוריית X-bar: קביעת מבנה אחיד לכללי הגזירה. במקום רשימה שרירותית של כללים, הוצע עיקרון אחד שעומד בבסיס כל חוקי הגזירה. הוצאת כללי הטרנספורמציה מהתאוריה, וקביעה כי כל אלמנט במשפט הבסיסי יכול לנוע, אלא שיש חוקים המגבילים את התנועה או מעודדים אותה. לדוגמה: מהמשפט הבסיסי "דני אכל את הבננה של רינה" [האם זה אותו דני? א' ג'] אפשר לגזור את המשפט "את הבננה של רינה דני אכל" באמצעות תנועה של האלמנט "את הבננה של רינה" לראש המשפט לצורך הדגשה (topicalization). לעומת זאת אי אפשר לגזור את המשפט "של רינה דני אכל את הבננה" כיוון שיש דבר-מה החוסם את תנועת האלמנט "של רינה" לראש המשפט. במקרה זה, העובדה שהאלמנט "של רינה" כבר נמצא בתוך אלמנט אחר "את התפוח של רינה" מגבילה את התנועה שלו.