רשימה בסדרה: תקלות במאמץ לדבר מליצית

א. דל שפתיי, עניות דעתי, ומבוסם כלוט

שאלו בפורום: האם אפשר לומר דל שפתותייך? לי זה לא עובר טוב באוזן, נשמע לי יותר "דל שפתייך"?

 עניתי: את/ה בטוח/ה שמתאים להגיד את הביטויים האלה ודומים להם בגוף שני? הרי זוהי צורה של ביטול עצמי, אדם בפני אלוהיו, אדם בפני חוג השיח שלו. [הערה חשובה: זה על בסיס הפרשנות של "דל שפתיי" במשמעות של "שפתיי הדלות, שפתיי העלובות". אבל יש המפרשים אחרת, ועל זה ראו פרק ב ברשימה הזאת, להלן].

בעל התהלים אומר לפני אלוהיו: , קמא, ג "שיתה ה' שמרה לפי, נצרה על דל שפתי". 

כאן משתקפים שני עניינים הקשורים לשימוש משובש בניבים ובביטויים, האחד קשור לתוכן והאחר לצורה.

ראשית, לעניין התוכן, לא מתאים לומר למישהי "לעניות דעתך" או "על דל שפתייך". אדם יכול להגיד על עצמו: "לעניות דעתי" (=לא שלדעתי יש ערך רב, אך בכל זאת אבטא אותה) או "דל שפתיי" (=שפתיי הדלות, העלובות). אמנם הביטוי יפה ומליצי, אך אם משתמשים בו שלא בגוף ראשון, משמעותו: "דעתך העלובה, שפתיך הפחותות", והוא הופך לביטוי מעליב.

שנית, הנה מקרה של "ביטוי כבול". במקרא משתמשים גם ב"שפתיך" וגם ב"שפתותיך".

שיר השירים ד,ג כחוט השני שפתותייך... (ולא שפתייך).
תהלים לד,יד נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה (ולא שפתותיך).

כאמור, הביטוי "דל שפתיי" מופיע רק פעם אחת, בתהלים, ולא נאה לשנותו ל"דל שפתותיי". אם בוחרים להשתמש בביטוי מיוחד, ראוי להשתמש בו בצורתו המקורית, ולא לעשות עליו וריאציות אלא אם מתכוונים לכך, ואז צריך להיות מיומנים בכך. אחרת הכותב חושף את בורותו, ומראה שהוא מבקש להעלות את השפה, זוכר בעמימות משהו, אך אינו יודע ואף אינו טורח לבדוק את הביטוי המקורי.

למשל נתקלתי בביטוי "הרוצח חזר מבית המרזח והוא מבוסם כלוט". אפשר להגיד "שיכור", ואין עם זה בעיה. אפשר להגיד גם "בגילופין", וזה גבוה יותר. אפילו אפשר להגיד "שיכור כלוט", אם רוצים להרחיק לכת, ואז כדאי לזכור לרגע את ההקשר הקיצוני: בנותיו של לוט רצו להרות לאביהן, השקו אותו לשכרה, וכשישן שינה עמוקה, הן שכבו אתו והרו לו. כך לילה אחר לילה.

 לעומת זאת, מבוסם משמעותו "תחת השפעה קלה של אלכוהול". גם זה ביטוי גבוה ל"שתוי במקצת", והשימוש בו הוא ביטוי להעלאת המשלב. אבל ההכלאה של מבוסם עם לוט היא בדיוק מהסוג שתיארתי. אם לוט היה מבוסם קלות, היה עלינו להסיק מסקנות אחרות על התנהגותו במקרה יוצא הדופן שאירע לו.

ועוד מובאות מהמקרא לשאלת שפות או שפתות:

שפתות:
ישעיהו נט,ג כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה.
תהלים  מה,ג יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם.
שם, נט,ח הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע.
שיר השירים ד,ג כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך.
שם, ד,יא נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון.
שם, ה,יג לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר.
קהלת י,יב דברי פי חכם חן ושפתות כסיל תבלענו.

שפות
דברים כג,כד מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה אלהיך נדבה אשר דברת בפיך.
מלכים ב יט,כח ב יט,כח יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך...
ישעיהו ו,ז ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר...
תהלים . יז,ד לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ.
שם, לד,יד נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.
משלי ה,ב לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו.
שם, ה,ג כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה.
שם, כד,כח אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך.
שם, כז,ב יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך.
איוב ח,כא עד ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה.
שם, טו,ו ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך.
שם, כג,טז ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים.
תהלים יז,ד לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ. 

ב. ערעור על פרשנות "דל שפתיי" במשמעות "שפתיי הדלות"

על זה העירו לי הערה שהפתיעה אותי מאוד והעמידה אותי במצב של "הפוסל – במומו פוסל". הראו לי שאני עצמי איני מבין את הביטוי "דל שפתיי", ולראיה הביאו את פירושיהם של רש"י ושל הרמב"ם, המפרשים את הביטוי אחרת. עשיתי מאמץ עליון להתגבר הפגיעה באגו, ובמקום למחוק את הרשימה הנוכחית, אני ממשיך. והנה הדברים:  

רש"י מפרש "דל" מלשון "דלת", ולדעתו מדובר בשפה העליונה והכוונה היא ציורית: "על דלתות שפתי".

[הערה שלי: לפי הפירוש הזה אמנם אין טעם לאמירתי על שהשימוש הראוי הוא רק "בגוף ראשון", אבל אז מתבקש להשתמש בביטוי השלם: "שים נצרה על דל[ת] שפתיי". אם מדברים על הדלת של השפתיים, ההקשר המתבקש הוא של הנעילה ב"נצרה", בהקבלה ל"שים שמרה לפי". והמשך התיקון מהפורום:]

הרמב"ן מפרש "דל" משורש דלה/דלי שפירושו "להרים, להגביה", כמו
בישעיהו לח יד: דלו עיניי למרום;
איוב כח ד: דלו מאנוש נעו;
ותהלים ל ב: ארוממך ה' כי דיליתני.

משורש זה באה המלה "דלי" והפועל "לדלות", וזה מתקשר לדיון שהיה פה לפני זמן מה על המילה "דייל" שלדעת חלק מחברי הפורום מקורו במילה היוונית למשרת, בעוד שאחד החברים טען שזו מילה ארמית למשרת, שהרי תפקידו היה לדלות מים מהבאר, בהסתמך על הביטוי המשנאי "באר מדיילת".

אם כן, ייתכן שגם רש"י צדק בדרכו, שכן "דלת" היא מילה קדומה מאוד (מאכדית), ויתכן שהדלת המקורית הייתה נפתחת בהרמה כלפי מעלה (כמו יריעת אוהל או כמו גשר נפתח בחומה) ומכאן שמה.  

עד כאן דבר המתקנים.

זה באמת מעניין מאוד, ובתחילה הייתי בטוח שאכן טעיתי ושלמדתי אחד מהשיעורים המכוננים האלה על חטא היהירות, על הביטחון עצמי ועל הטעות הרובצת לפתח.

אבל אז בדקתי את המקרא, וכרגע איני בטוח כל כך ששלוש הדוגמאות שהובאו לעיל מפריכות את המשמעות שאני (ולדעתי, רבים אחרים) מייחסים לביטוי "על דל שפתיי". 

ראשית, נראה לי חשוב לענייננו שהטיעון הנ"ל על משמעויות אחרות של "דל" מושתת על דוגמאות מעטות מאוד, ולעומת זאת משורר תהלים הרבה להשתמש בדלות דווקא במשמעותה כעוני והוא אף אומר על עצמו "כי דלותי מאוד":

עב,יג יחס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע.
פב,ג שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו.
פב,ד פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו.
קיג,ז מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון.
קמא,ג שיתה יהוה שמרה לפי, נצרה על דל שפתי.
עט,ח אל תזכר לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד.
קמב,ז הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני.

גם במקומות רבים אחרים במקרא, דל משמש במשמעות רש, אביון, עני, עלוב:
ויקרא יד,כא ואם דל הוא ואין ידו משגת...
שמואל  א ב,ח מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון...
ב יג,ד ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר... 
עמוס ה,יא לכן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו...  
משלי יד,לא עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון.
יט,יז מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו.
כא,יג אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה.
כב,טז עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך למחסור.  
איוב לד,כח להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע.
רות ג,י ...לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר.  

ונטיות של "דל":
מלכים ב כד,יד ....לא נשאר זולת דלת עם הארץ.

בראשית מא,יט והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר... 

ישעיה יד,ל ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו...
שם, כו,ו תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים...
ירמיהו ה,ד ואני אמרתי אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם.
עמוס ב,ז השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים...
שם, ד,א ...פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים
שם, ח,ו לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר.
משלי י,טו הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם.
שם, כח,ג גבר רש ועשק דלים מטר סחף ואין לחם.
שם, כח,ח מרבה הונו בנשך ובתרבית (ותרבית) לחונן דלים יקבצנו.
שם, כט,ז ידע צדיק דין דלים רשע לא יבין דעת.
שם, כט,יד מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון.
איוב כ,י בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו.
שם, כ,יט כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו.
שם, לא,טז אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה.

ודרך אגב, סופר ספר רות יודע לכתוב דלת במשמעותה המקובלת כיום: רות ח,ט אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז.

ועתה, משהבאתי את כל החומר שנראה לי רלוונטי ואף ציטטתי במלואם את דברי המתקן את דבריי, אתם חופשיים להחליט מה נראה לכם נכון. מה שבטוח, אני עם הביטוי הזה אהיה די זהיר!