שאלו בפורום: מה יותר נכון ? "להחליט החלטה" או "לקבל החלטה"?

כלמנ ענה: חזרה לצורך הדגשה: לעיתים, יש הכפלה לצורך יצירת דרמה כמו בדוגמאות שנתת, ואוסיף גם את לעשות מעשה. אבל, להחליט החלטה נשמע קצת עלוב. יעקוב שאל מה יותר נכון, והתשובה היא להחליט, או לקבל החלטה. אילו הייתי עורך לשוני של מאמר שנאמר בו: להחליט החלטה, הייתי מתקן.

חיוויתי את דעתי: לא הייתי מתקן ל"לקבל החלטה", ואולי הייתי מתקן ל"להחליט".

ל"קבלת החלטות"  אין שום אחיזה פנימית במסורת לשוננו. מה שאירע הוא שבד בבד עם עליית קרנו של המושג decision making חיפשו בעברית ביטוי מקביל לו, ולמישהו הייתה השראה לקבל החלטה שלא "עושים החלטות" כמו באנגלית, אלא מקבלים אותן. היה צריך ביטוי שיהיה לו אורך רטורי מספיק בשביל להדהד את משקלו התאורטי בתאוריות עשיית ההחלטות. אבל לטעמי השאלה הקולעת יותר היא לא באיזה פועל משתמשים (לקבל, להחליט, לעשות, להפיל, לחוות - החלטות), אלא אם בכלל צריך שם עצם. 

הוספת שם עצם "מיותר" לפעולה משמשת לשתי מטרות: ראשית, היא דרך להדגשת הפעולה, או בלשונו של כלמנ "ליצירת דרמה". במקרא משתמשים בנוסח זה למשל כפי שעשה מחבר ספר יונה בפרק א, טז: "וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' ויידרו נדרים". שנית, היא מאפשרת להוסיף לפעולה שם תואר ("יראה גדולה") שאי אפשר להוסיפו לפועל. בדוגמה הזאת אנו רואים שלושה דברים: א. את ההדגשה לשמה (ויזבחו זבח, ויידרו נדרים); ב. את ההדגשה הפתוחה לקבלת תואר (יראה גדולה, כאמור); ג. את תקינותה ואת שורשיה המסורתיים של צורת הכפלת אותו שורש בפועל ובשם העצם, ולשאלת ההחלטה - כן ראוי להחליט החלטה. 

עם זאת, ובייחוד בגלל העדפתה של העברית לביטויים פעליים, אפשר לוותר על שם העצם. כלומר את "קיבל החלטה" אפשר במקרים רבים להחליף ב"החליט". את "התקבלה החלטה" אפשר במקרים רבים להחליף ב"הוחלט". את "ההחלטה התקבלה ביום שני" אפשר במקרים רבים להחליף ב"על כך הוחלט ביום שלישי". אלא אם רוצים להגיד "ראש הממשלה החליט החלטה חסרת סיכוי". ואז אנו תקועים במשפט סביל כמו: "הוחלטה החלטה חסרת סיכוי", וכמובן נוח יותר "התקבלה החלטה חסרת סיכוי".
אם  מייתרים את שם העצם ומוותרים עליו, נשאר הפועל "להחליט". הרי לא תגיד "שרת החוץ קיבלה ביום שני לצאת לחופשה". לפחות לא תגיד את זה במשמעות של "קיבלה החלטה". אלא אמור: "שרה החליטה לצאת לחופשה". אילו הייתי עורך לשוני של מאמר שנאמר בו "להחליט החלטה" הייתי מתקן ל"להחליט" או לא מתקן כלל.  ו
אכן כפי שעולה במבחן ספירת גוגל, כך מעדיפים היום רוב הדוברים, ואפילו רובם הגדול.

התבנית "לקבל החלטה" מיישרת קו עם השימוש בפועל "עש"ה" שהתרווח לו בשנים האחרונות בעברית, ולמשל "עושים הליכה, קניות, מקלחת, טיול". בתפוצתו הגדולה של השימוש הזה משתקף צורך של הדוברים לרווח קצת את יסוד הפעולה, הוא הנשוא, של המשפט. הנחת היסוד כאן היא שהדובר נוטה לחסכונות, ואם הוא אומר "עשיתי טיול" במקום "טיילתי" יש צורך כלשהו שה"בזבוז" הזה מספק, והעובדה הנצפית בשטח היא שלא אומרים "הלכתי הליכה, קניתי קניות, התקלחתי מקלחת".
 
אם רוצים להדגיש, אפשר אפוא בדרך אבותינו המקראיים להחליט החלטה, כשם שקוראים קריאה או חלילה קורעים קריעה, ואולי אף כורעים כריעה, כשם שעושים מעשה, וסופו בחושבים מחשבה תחילה, כשם שטוענים טענה, מסיקים מסקנה ולבסוף אומרים אמירה, למה לא להחליט החלטה? מה בעצם עלוב בזה?
אפשר אף לטעון: מה עניין קבלה להחלטה? קבלה היא הפעולה הסימטרית לנתינה. קיבלת ציון - מישהו נתן לי ציון. קיבלתי חום, צרה צרורה, יש לתקן ל"חומי עלה". מי נתן לי את ההחלטה שקיבלתי? מי שלח לי אותה בחבילה? מי הביא לי אותה? ממי מקבלים את החלטה? לטעמי זה העלוב משני הביטויים, והוא מתאים יותר לפעולה של אדם (או גוף) המקבל החלטה של מישהו אחר, למשל "קיבלתי בכתב את החלטת בית המשפט" או "קיבלתי (על עצמי) את החלטת בית המשפט" במשמעות: אני מחייב את עצמי לעמוד בתנאיה.

הנימוק להעדפת הביטוי "קבלת החלטות" על פני "להחליט החלטות" הוא שהוא היכה שורשים עמוקים וארוכים מאוד בשיח על ההחלטות, וזה נימוק מצוין, אבל יש לדעת שהוא סתמי מאוד. כך רגילים כיום לדבר. אז למה להתבלט? נדבר כך.  מכאן שבדרך כלל אם אקבל לעריכה מאמר שבו כתוב "לקבל החלטה" לא אמהר לתקן ל"להחליט החלטה". שניהם טובים בעיניי, כל אחד מנימוקיו ולשימושיו.