נשאלתי בדוא"ל "אם נכון לו לעורך לשוני מכובד לכתוב בבלוגו 'אין מצב' " (כתבתי ברשימה קודמת: "אין מצב למשל להגיד 'בתי הירושלים'").
הדברים שלהלן הם ברוח מה שכתבתי ברשימה קודמת אחרת על שאלת ה"נכון
לא נכון": לתפיסתי, הקביעה אם משהו נכון או לא נכון אינה גורפת. אני מנצל את ההזדמנות להחיל את זה על שאלת ה"ראוי", ולהעלות כמה הרהורים על הנושא, ומודיע מראש שגם בסוף הרשימה לא תמצאו פסיקה חותכת "כן/לא נכון לו לעורך".
ספציפית לסוגיית השימוש בביטוי "יש/אין מצב" מדובר בשלושה פרמטרים עיקריים: הכרה בזכות קיומו של הביטוי; המשלב המתאים לו; והטעם האישי. (כמה מילים על משמעות הביטוי ראו בהערת שוליים לרשימה זו.)

מבחן התפוצה ככלי להכרה במילים ובביטויים

ביוני 2009 דווח ב-CNN על כלי מחקר בלשני המתעד התווספות של מילים לשפה האנגלית. הכותרת הייתה: המילה המיליון נוספה השבוע לשפה האנגלית (English gets millionth word on Wednesday, site says), ובכתבה מצוין בין היתר שבכל שנה נוספות לאנגלית כ-5,000 מילים. באותו הקשר דווח גם שהבלשנים חלוקים בדעותיהם על ערכו המדעי של הכלי הזה. בתגובתו לטענות, המדען המפעיל את הכלי, פול ג' ג' פאייאק (Payack), מסביר את שיקוליו.
אחרי שציינתי את ההסתייגות הזאת אני מרגיש חופשי להמשיך להביא את אחד הקריטריונים המשמשים לו להכרה במילה כמילה חדשה: אם היא מופיעה יותר מ-25,000 פעם בגוגל. לשון אחר, כשהתפוצה עוברת רף מוגדר, יש מקום להכיר במילה/בביטוי כחלק מהשפה.
בהתאמה ליחסי המספרים של מספר דוברי העברית והאנגלית מן הסתם "מספר הרף" הזה בעברית קטן הרבה יותר. אבל הביטוי "יש/אין מצב" עובר בקלות אפילו את הרף שהוגדר לאנגלית:: שכיחות צמד הביטויים "יש/אין מצב" היא יותר מ-800,000. מכאן שלשיטתו של פאייאק, אין למחוק אותו מהלקסיקון השלם של השפה העברית. אם מקבלים את הטיעון הזה, אפשר לעבור משאלת ה"נכון" או "לא נכון" לשאלת המשלב הראוי. האם ראוי לעורך מכובד להשתמש בו בבלוג שלו?

המשלב

יש משלבים שבהם הביטוי הזה אינו ראוי. אם ניחנת בחוש ובכושר ההבחנה הנדרשים, תדע בעצמך מתי לא מתאים להשתמש בו. למשל איני מצפה לקרוא אותו בטקסט משפטי או אקדמי או במשלבים גבוהים למדיי או מאוד, וגם לא בתחומים מסוימים של כתיבה עיתונאית.
לעומת זאת, יש תחומים שבהם הוא ראוי, ולמשל בכתיבה ספרותית המייצגת סגנון דיבור מהשטח, או תחומים אחדים של כתיבה עיתונאית, ולמשל במדורי רכילות, שבהם אמנותו של הכותב היא לכתוב בשפה "סחבקית", בלשון ה"חבר'ה".
שאלת ה"ראוי" בבלוג של עורך קשורה לכך שמקורו של הביטוי "יש/אין מצב" הוא בסלנג. לטעמי אין מניעה שהעורך המכובד (אני) ישתמש בסלנג בבלוגו האישי. במקרים רבים הסלנג מעביר משמעות בחסכונות וביעילות גבוהים יותר מביטויים תקניים המשמשים במשלבים גבוהים יותר. הוא גם משמש כתבלין להוסיף קמצוץ מטעמה החמוץ-מתוק-חריף-מריר של השיחה האישית, והרי הבלוג האישי שלי הוא מקום של שיחה אישית.
המאמרים שאני כותב כאן אינם מיועדים לפרסום בכתבי עת לבלשנות ולא למדור התרבות של "הארץ", או להרצאות ולכינוסים חגיגיים ליובלות הלשון העברית. מהשאלה משתמע שבעיני קוראים אחדים השימוש שלי בסלנג מפחית מכבודי (פדיחה, הלך על הכבוד שלי). כלומר, אני נוטל סיכון אישי, אבל אין ברירה. אני קיים משמע אני מסתכן, ולפעמים גם מפסיד. רק מי שלא מנסה לא טועה. לטעמי, המשלב וההקשר כאן מאפשרים שימוש בסלנג, פה ושם.
יתר על כן, בחיפושי בבלוגי המכובד שלי אחרי הביטוי הסורר מצאתיו  ברשימה שציטטתי מהתכתבותי בדוא"ל עם חוקרת צעירה שהתלבטה בשאלת היידוע של גמלי-שלמה. זה מה שאני מכנה "עורך לשון בנעלי בית". אני מניח שאילו שאלני נשיא בית המשפט העליון אם באפשרותי לערוך מאמר שכתב, לא הייתי כותב לו "כבוד השופט, יש מצב שאערוך את מאמרך". הנה כי כן, אפילו בבלוג האישי שלי, ואפילו בתיבת הדוא"ל שלי יש הבדלי סגנון ומשלב.


הטעם האישי

ולבסוף נשארנו עם שאלת הטעם האישי.  לדוברי השפה יש צרכים, הרגלים וטעמים אישיים רבגוניים. כל אחד לפי טעמו מגיב בדרכו למילים ולביטויים שאינם כמסורת אבותינו, וכל אדם תוחם לפי קריטריונים שלו את קווי המתווה בין הראוי והלא-ראוי. לדוגמה, דובר בגיל ההתבגרות, גם אם טעמו משובח ואוצר המילים שלו גדול ורבגוני, נזקק לכמות גדולה של סלנג כדי להשתלב בעולם התקשורתי של בני גילו. בלי "יש מצב, אין מצב, סבבה, אחלה, כאילו", הם אינם מדברים בלשון בני דורם.
אמנם שכיח שהבוגרים שחונכו על מיטב הלשון סולדים מביטוי זה או אחר, ואין עוררים על זכותם  להימנע משימושים כאלה. עם זאת, ראוי להדגיש שזה טעמם האישי, המתאים לעולמם התרבותי האישי, והרי אנו יודעים מלכחילה שלא נוכל לספק את כל הטעמים.
מובן מאליו שייתכן ניגוד טעמים אישיים שאין אפשרות לגשר מעליו. הרי אין למנוע מאיש לבוא ולומר: "עורך המשתמש בביטויי עגה, לשון רחוב, אינו ראוי שאפנה אליו לעריכת הטקסט שלי", זה יהיה מצער, אבל הרי זה רק אחד מכמה מבחנים של התאמה בין עורך לכותב, וכידוע, לא כל העורכים מתאימים לכל הכותבים. לפעמים סגנון עבודתו של עורך מסוים אינו מתאים לכותב מסוים, ואז טוב יעשה הכותב אם יחפש לו עורך אחר, לרווחת שני הצדדים.

במקום סיכום

ועל זה כבר כתבתי במקום אחר ברגע של השראה פיוטית, שיש לבחון את תקינות השימוש בביטויים תמיד בהקשרם, ובין היתר:

הַהִיסְטוֹרִי, הַגְּלוֹבָּלִי, הַפּוֹלִיטִי וְהַפּוֹסְט-מוֹ-דֶרְ-נִי,

פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה, רַב-תַּרְבּוּת, הַ-מֶּחְ-קָר הָאֵיכוּתָנִי;
וְהַקוֹנְ-טֶקְסְט, וְהַסַּבְּ-טֶקְסְט, הַ-שִּׂיחַ, וְ-הַסּוּגָה,

_______________________________________
מה משמעות הביטוי "יש מצב"?
עינת קדם ניתחה אותו במאמרה: סלנג, יש מצב - אין מצב. שם היא מראה דקויות של משמעויות סמויות בו, בייחוד בשיח יחסים. אני משתמש בו קצת אחרת: במקום "הייתכן ש..." "לא מן הנמנעות היא" אין מניעה ש..." "יש אפשרות ל...", "אולי לא תמיד, אבל לפעמים". כשבדקתי אם השימוש שלי מתאים למקובל מצאתי שיש מצב להשתמש בו כפי שאני נוהג, ולדוגמה בגוגל: "יש מצב לתוסף שקורא נכון אתרים שנכתבו בטעות בעברית?" או: "יש מצב שלא נשתמש יותר בעיתונים מנייר?"