בימים האחרונים בפורום השפה העברית היה דיון שנוגע לשני עניינים:

ראשית, השאלה אם הצורה "על יד" ראויה לשימוש במשמעות "בקרבת מקום ל...". על זה היו כמה דעות, ודעתי: כן, היא טובה לשימוש, ולראיה לקט (לא שלם) של מובאות מהמקרא, שבהן משתמשים בה במשמעות זו.

שנית, חוזרים לדון בשאלת נחיצותו של האוגד בצירוף יחס. על זה כבר הרחבתי בשני פוסטים קודמים, וראו לדיון התאורטי כאן, ולממצאי גוגל כאן, ודעתי: תאורטית הוא לא נחוץ, אך שימושית הוא נחוץ.

שואלת אורנה: שלום, האם נכון לומר על יד או שיש לומר ליד? לדוגמא: "המכונית על יד הבית" או "המכונית ליד הבית". תודה, אורנה.

"חצי טון" עונה: חסרה שם מילה:  המכונית ______ ליד הבית. אם המכונית חונה, נמצאת, נצבת, תקועה – על-יד הבית. אם המכונית עברה, נסעה, התקרבה – ליד הבית. במשפט שהבאת נראה שהכוונה היא שהמכונית נמצאת על-יד הבית.

עד כאן ציטוט מהפורום.

המסקנה שלי היא: מבחינת תורת התחביר והתאוריה, יש בעברית סוג של 'משפט שמני' שבו הנשוא הוא 'צירוף יחס', כלומר, הוא מצוין במילת יחס. למשל: החיים בזבל; המדינה בצרות; שר הביטחון בחו"ל; המכונית על יד הבית; המפתח על השולחן; הכלב מתחת המיטה; וכו'.

רק בזמן הווה ניתן לוותר על האוגד, ואכן אם המשפטים הללו יופיעו שלא בזמן הווה הם יחויבו באוגד, ואז לא יהיה שום ספק בעניין שלמותם, ושום אי-בהירות בעניין משמעותם: המכונית הייתה על יד הבית; המפתח היה על השולחן; הכלב היה מתחת המיטה; וכו'.

בזמן הווה האוגד ("היא, הוא וכו') אינו נחוץ, אך מתצפיות בשימוש הרווח, וגם לדוגמה בדיון הפורום שלעיל, רואים שוב ושוב שיש איזה טשטוש משמעות ולפעמים מרגישים שהוא ממש חסר, כמו שכתב יפה חצי טון לעיל, וכמו שהדגמתי בשני הפוסטים הקודמים בעניין זה, ראו הלינקים לעיל.

למה הפועל חסר לחצי טון? לא כי הוא חסר במבנה התחבירי על פי התאוריה, אלא כי אין סימן ברור לפני הנשוא ("ליד/על יד הבית"), ולא ברור אם הבית הוא משלים שם עצם של המכונית (לוואי) (במשמעות 'המכונית שליד הבית נפרצה') או אם הוא צירוף יחס בתפקיד נשוא (במשמעות 'המכונית [נמצאת] ליד הבית').

עד כאן לדיש הנוסף בסוגיה, ונעבור למסקנתי על שאלת ההעדפה של "על יד" או "ליד" לתאר קרבת מקום, ובלשון הודעתי בפורום:

"ראשית, תודה על שאלתך. מעולם לא חשבתי על זה קודם.

שנית, לדעתי בשימוש הרווח כיום גם "על יד" וגם "ליד" טובים לציין קרבת מקום ואין ביניהם שום הבדל משמעות. בעניין זה דעתי אינה כדעת חלק מעמיתיי לפורום כפי שראינו כאן, ויהיה עלייך לבחור לפי שיקול דעתך.

מה שלמדתי בעקבות שאלתך מחיפוש במקורות הוא שבמקרא השימוש ב"על יד" רווח לציין קרבת מקום ואילו השימוש ב"ליד" נדיר.

מחיפוש שטחי במאגרי ספרות הקודש התרשמתי שבלשון חכמים הצורה "ליד" משמשת בעיקר לתאר משהו שניתן אל היד, במשמעותו המילולית, למשל משהו שנותים לידו של כהן, או משהו שמעבירים מיד ליד (זה ביטוי שכיח יחסית).

התרשמותי הראשונה מהחקירה השטחית הזאת היא אפוא שאם את מעגנת את השפה שלך במקורות העתיקים, ראוי שתעדיפי את "על יד" לציין סמיכות מקום.

ואילו אם את הולכת לפי השימוש הרווח כיום, השתמשי ב"ליד": מבדיקה פשוטה ושטחית בספירת גוגל, הביטוי שימושי יותר ביחס של פי 10-15  (כמעט 3,000,000 תוצאות) מהביטוי "על יד" (מעט יותר מ-200,000 תוצאות). "

הנה לקט חלקי מהשימוש הזה במקרא: 

שמות ב,ה ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאור 

יהושע  טו,מו מעקרון וימה: כל אשר על יד אשדוד וחצריהן.

שופטים יא,כו ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם בעת ההיא.

ירמיהו מו,ו אל ינוס הקל ואל ימלט הגבור צפונה על יד נהר פרת כשלו ונפלו.

דניאל י,ד וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון: ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל.