לאחרונה פרסמתי כאו שני פוסטים שבהם הראיתי את היתרון שיכול להיות למילים "מיותרות": הכוונה למילים שאינן הכרחיות מבחינת התקינות הדקדוקית-תחבירית, אך הן מקלות על שטף הקריאה כי הן תורמות לבהירות המשמעות (והדגמתי זאת במשפטים: הנתונים נמצאים במגמת עלייה, אדם שאותו תקף גנב).

כאן ארחיב עוד קצת את היריעה התאורטית ואוסיף דוגמאות. בבלשנות משתמשים במונח "משפט שביל הגן" (או משעול הגינה, אם תעדיפו) (garden path sentence עם כמה דוגמאות משעשעות באנגלית). המושג ממשיל את תהליך יצירת המשמעות בתודעת הקורא בעת קריאת הטקסט לטיול במשעולי הגן. עם התקדמותו במשפט פתוחים לפניו שבילים אחדים של משמעות, ובדרכו הוא יכול להגיע לצמתים שבהם הוא בוחר באחד משני שבילים אפשריים, ולא תמיד בשביל הנכון.

זה בניגוד למשפטים רבים שבהם הקורא בונה לעצמו את המשמעות על ידי שהוא מניח נדבך על נדבך של משמעויות בתהליך מצטבר. ולדוגמה, הספק-בדיחה עממית, המציעה תחליף לביטוי "גיסה של בת דודתי": "נכון אבא שלי? אחות שלו? הבת שלו? הבעל שלה? אז האח שלו". מחרוזת כזאת היא באמת  "נדבך על נדבך בתהליך מצטבר".

ב"משפטי שבילי הגן" עם קריאת המילה הראשונה, או המילים הראשונות, הקורא אינו יכול לדעת למה התכוון הכותב. במקרה הטוב הוא יבין את תחילת המשפט רק אחרי שיקרא את המשפט עד סופו או מההקשר הכללי (במקרה הפחות טוב הוא לא יבין גם בסוף, כי הדו-משמעות אינה נפתרת גם בסוף המשפט). תופעה זו נפוצה יותר ממה שאולי מניחים בדרך כלל. לרב-משמעות כזאת יכולות להיות סיבות אחדות, וכאן אתמקד בסוג אחד.

בעברית אפשר להדגים צומת כזה במשפט המתחיל בחמש המילים הבאות: השר הודיע שיועץ שמינה מנהל...  בין השר, היועץ והמנהל, יש כמה יחסי משמעות אפשריים, וכן צריך לבחור בין שם העצם "מנהל" ובין הפועל "מנהל". לא קשה להוכיח ששרשרת המילים הזאת יכולה לבטא משמעויות שונות:

א. השר הודיע שיועץ שהוא מינה מנהל ... את קמפיין הבחירות שלו;
ב. השר הודיע שיועץ שמונה על ידי מנהל ... חייב לדווח למבקר;
ג. השר הודיע שאם מנהל מונה על ידי יועץ ...  היועץ חייב לדווח למבקר;

אפשר אף לשכתב את המשפט בצורה דרסטית יותר, ולמשל לפרק אותו לשניים:

א. השר הודיע שהוא מינה יועץ, ושהיועץ מנהל ... את קמפיין ההסברה.
ב. השר דיבר על מצב שבו מנהל ממנה יועץ. הוא הודיע שיועץ כזה ...חייב לדווח למבקר על המינוי;
ג. השר דיבר על מצב שבו יועץ ממנה מנהל. הוא הודיע שיועץ כזה ...חייב לדווח למבקר על המינוי;

הנוסח המקורי אינו שגוי, ולכן מבחינה תחבירית טהורה אין סיבה לערער עליו. אבל מבחינת יצירת המשמעות עדיף לסרבל קצת למען נוחות הקריאה, כלומר להוסיף "טיח" פה ושם ולכוון את הניסוח כך שהקורא יתקדם במשעול שיועד לו בטיולו בגן. בטקסט שאינו מיועד ליצור רב-משמעות, ראוי לעזור לקורא לבחור בשביל הנכון בטיולו במשעולי גינת הטקסט. כך לא יהיה עליו לשים לעצמו תמרורי סימן שאלה בדרך, קל וחומר לא יתברר לו בדיעבד שהוא נקלע לשביל הלא-נכון.

ההבחנה בתופעה הזאת מצריכה תחכום רב יותר מההבחנה באי-משמעות השכיחה והמוכרת יותר, כפי שהיא מודגמת למשל בשאלות השגרתיות על הנושא הזה בבחינות הבגרות בלשון, ולדוגמה: "הקבלן דיבר על הגג" (האם הוא עמד על הגג ודיבר, או ישב בסלון ודיבר בעניין הגג). כאן הדו-משמעות בולטת קצת יותר, כי היא אינה נפתרת גם אחרי תום קריאת המשפט. ובכל זאת, השאלה נחשבת ראויה לרמת החשיבה של נבחנים לתעודת בגרות.

בתופעת "משפט שבילי הגן" המצב מעורפל יותר, כי בדרך כלל המשמעות שהכותב התכוון אליה מתבהרת עם התקדמות המשפט, ולכן קשה יותר לאתר את הטשטוש הקל שהיה במקור. בשביל להבחין בו צריך להיות קשובים מאוד למהלך הקריאה.

הסוגיה רלוונטית לשיתוף הפעולה שבין הכותב ובין העורך: במקרים רבים הכותב יתקשה להבחין בדו-המשמעות, כיוון שהמשמעות ברורה לו כבר לפני הכתיבה, שהרי פרשנותו מושפעת ממה שהוא רוצה לקרוא בטקסט, ומי כמוהו יודע את הכוונה המקורית. אחד מתפקידיו המעודנים של העורך הוא להיות קורא ביקורתי קונסטרוקטיבי, להבחין בדברים האלה ולהבהיר אותם בעריכתו.

הערה:
הביטוי המקורי באנגלית "משפט שביל הגן" שואב מהביטוי "להיות מובל בשבילי הגן". במקור המשמעות היא שיוצרים הטעיה מכווונת: השומע/הקורא חושב שמתכוונים למשמעות אחת ולפתע מתברר לו שמדובר במשמעות אחרת, שגם היא אפשרית. זוהי טכניקה שכיחה בבדיחות: איך ייתכן שאדם קפץ מבניין של 50 קומות ולא קרה לו כלום? --- הוא קפץ מחלון הקומה הראשונה.

בניגוד לכך, כאן הכוונה לכתיבה שאינה מכוונת לעולל תעלולים כאלה, ואני מבקש להראות שהתעלולים האלה עלולים להתרחש בבלי דעת. בכתיבה זהירה צריך לבחון את הטקסט גם במבחן הזה, ולדאוג לבהירות מרבית (מתוך נוחות אני משתמש חופשי בביטוי "לדאוג", ומפנה אתכם להערתה של עינת קדם על השימוש בו, והיא צודקת).

ובאנגלית (מוויקיפידה, שם): 

Agarden path sentence is a sentence for which the responder's most intuitive interpretation is an incorrect one, ultimately luring them into an improper parse. Garden path sentences are used in psycholinguistics to illustrate that, while reading, human beings process language one word at a time. The "garden path" is a reference to the saying "to be led up the garden path", meaning "to be misled".

As a person reads a garden path sentence, they establish a meaning structure one word at a time. At some point, it becomes clear to the responder that they have been building an incorrect structure; the next word or phrase does not agree with the path the responder has been led down. Garden path sentences are rare in spoken communication, because the prosodic qualities of speech (such as the stress) and the tone of voice serve to remedy ambiguities encountered in text.