בפוסט קודם גייסתי את הביטוי "אבא שלי, אחות שלו, הבת שלו, הבעל שלה, האח שלו" בתור דוגמה נגדית למשפטי שבילי הגן, ולביטוי "גיסה של בת דודתי". כאן אמנה כמה אפשרויות נוצרות במהלך קריאת הביטוי "גיסה של בת דודתי":

צומת ראשון הוא הבחירה בין "[ה]גיסה שלה" ובין "[ה]גיס" שלה (ובניקוד: גיסהּ, עם מפיק בה"א).
אם המשמעות היא "גיסה", בצומת הבא היא יכולה להיות אשתו של אחיה או אחותו של בעלה.
אם המשמעות היא "הגיס שלה", בצומת הבא הוא יכול להיות בעלה של אחותה או אחיו של בעלה.

צומת שני הוא "דודתי". היא יכולה להיות אחות אמי או אחות אבי, או אשתו של דודי מצד אמי או של אשתו של דודי מצד אבי. 

אז במי מדובר בסופו של דבר, ובייחוד במשפחות עם דודים ודודות, אחים ואחיות, גיסים וגיסות רבים? אולי עדיף באמת  להגיד: "אבא שלי, אחות שלו, הבת שלו, הבעל שלה, האח שלו"?

לכאורה זוהי דוגמה מאין כמוה לגן של שבילים מתפצלים, אך למען הדיוק התאורטי ראוי להוסיף שרק הצומת הראשון (גיסה<>גיסהּ) ראוי להיכלל בקטגוריה הזאת. הריבוי הטבעי של הזהויות בהמשך אינו קשור לדו-משמעות לשונית אלא לריבוי זהויות הנכללות תחת אותה תווית. לדוגמה, אם אני אומר "תושב כדור הארץ" אני מכוון למיליארדי זהויות, אבל הסיבה אינה בהתפצלות משמעויות כבמקרה משפטי שביל הגן, אלא בהכללת זהויות חלופיות תחת התיוג המשותף. זה סיפור אחר.