טיוטה ראשונה למאמר על צורות השוואה בעברית
תקציר

יש הגורסים שלא טוב להשתמש במילת ההשוואה "מאשר". להלן אראה שבמקרא משתמשים ב"מאשר", בין היתר, בדיוק לתכלית שמשתמשים בה כיום, כלומר, להשוואה בצורת "יותר מאשר" (לפני פועל), אבל בלי המילה "יותר", שאינה משמשת במקרא במשמעות שאנו רגילים, והיא נכנסה לשימוש המוער לנו בלשון חכמים.

ניתן להיאמר אפוא שמי שמשתמש בצורת "מאשר" שואב מלשון מקרא, כמו כל שימוש ב"אשר" (כאשר, באשר, מאשר, וכו', שבלשון חכמים התחלפה ל: כש... מש... וכו'). אם הוא מוסיף "יותר מאשר", הוא מוסיף יסוד מלשון מאוחרת יותר, שכן כאמור, "יותר" במשמעותו המודרנית נדירה בלשון מקרא, ומופיעה רק במגילת אסתר.

מכאן שהביטוי "יותר מש..." הוא ביטוי מלשון חכמים, והצורה "יותר מאשר" היא הכלאה של "יותר מ..." המאוחרת עם "אשר" המקראית. היש פגם בהכלאה כזאת? זה עניין של טעם והעדפה אישית. כשלעצמי, איני רואה בכך כל רע, אבל אתם יודעים איך זה, לבני אדם שונים יש העדפות שונות בענייני עירוב והפרדה. (דוגמה קרובה: מי שכותב "העניינים האלו" גם הוא מערבב יסודות משני הרבדים, אבל על זה, בפעם אחרת).

המסקנה למשתמש, היא שאם חשוב לך להפריד בין רובדי הלשון, נדרשת ממך זהירות. אבל אם נראה לך ראוי להשתמש בחומרי הלשון העתיקים שימוש חופשי-יחסית ויצירתי, אין רגליים מוצקות לטענה נגד הביטוי "יותר מאשר". ולהלן הפירוט והדוגמאות: 

1. הטענה בגנות "יותר מאשר"

בהשוואת בין פעלים במקום להגיד: "הוא אהב לשבת בבית יותר מאשר לצאת לטיולים",

ממליצים להגיד "הוא אהב להישאר בבית יותר מלצאת לטיולים". 

וטוב עוד יותר הוא הנוסח המליצי במקצת: "יותר משאהב לצאת לטיולים, הוא אהב לשבת בבית".

והראיה  בנוסח ההשוואה המופתי: "יותר משהעגל רוצה לינוק, פרה רוצה להיניק". (בבלי, מועד, פסחים, קיב, א, גמרא).

קל וחומר בהשוואת שמות עצם, במקום להגיד: "הצחוק בריא יותר מאשר הבכי", ממליצים להגיד: "הצחוק בריא יותר מהבכי", ויפה עוד יותר: "הצחוק בריא מהבכי".

ואכן במקרא ההשוואה בצורת "הצחוק בריא מהבכי" היא אחת הצורות המופתיות, ולדוגמה:
שמ"ב יג,טו וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה.
משלי ז,א טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. ז,ב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. ז,ג טוב כעס משחוק: כי ברע פנים ייטב לב.

2. סיוג הטענה,  ודוגמאות בזכות ה"יותר מאשר"

אבל גם במקרא משתמשים גם ב"מאשר" להשוואה, ובעיקר לפני פועל, שהרי ה"אשר" משמשת לפתיחת פסוקית, ואחריה רגיל שיופיע הפועל או נשוא אחר של הפסוקית. ההבדל העיקרי בין הצורות נשאר השימוש המודרני ב"יותר". אכן במקרא אין "יותר מאשר". בלשון המקראית אין שימוש כזה ב"יותר" (ראו למטה דוגמאות לשימוש מקראי ב"יותר").

יהושע י,יא ויהי בנסם מפני ישראל הם במורד בית חורן ויהוה השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים עד עזקה וימתו: רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב.  (יותר מאלו שבני ישראל הרגו בחרב).

שופטים טז,ל ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו. (יותר מאלו ששמשון המית בחייו).

שמ"ב ב יח,ח ותהי שם המלחמה נפצות (נפוצת) על פני כל הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא. (יותר משאכלה החרב).

מל"ב ב ו,טז ויאמר אל תירא: כי רבים אשר אתנו מאשר אותם. (יותר ממה שיש איתם).  זוהי דוגמה יוצאת דופן, שכן אחרי "מאשר" כאן, אין פועל אלא "אותם", והנשוא המשתמע רק נרמז: רבים אשר (ישנם) אתנו מאשר (אלו שישנם) איתם.

קהלת ג,כב וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו: (אין דבר טוב יותר בהשווה לשמחתו של אדם במעשיו).

ולא שונה מאוד הוא "חוץ מאשר", או בלשון מגילת אסתר, "לבד מאשר"

אסתר ד,יא כל עבדי המלך ועם מדינות המלך ידעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום. (חוץ מהאיש אשר המלך יושיט לו). 

הערה

בשולי הדברים ייאמר שבמקרא יש עוד כמה מובנים ל"מאשר", ומהם החד-משמעי ביותר הוא "מהמקום אשר שם":

בראשית לא,א וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה. = ממה ששייך לאבינו (ממה אשר שייך לאבינו).

שמות ה,יא אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו: = מכל מקום שתמצאו שם. (=אשר תמצאו שם).

ויקרא יד,ל ועשה את האחד מן התרים או מן בני היונה מאשר תשיג ידו. (מכל מקום שם תשיג ידו).

רות ב,ט עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים. (מהמקום שם ישאבו הנערים). 

דוגמאות לשימוש ב"יותר" במקרא

"יותר" המקראית היא בדרך כלל שם עצם, מה שאנו רגילים לכנות "מוֹתָר" (מה שיותר מ...), ולא מילת השוואה. דוגמאות:
שמ"א טו,טו ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת היותר החרמנו.
קהלת ו,ח כי מה יותר לחכם מן הכסיל מה לעני יודע להלך נגד החיים. ז,טז אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר: למה תשומם.
אבל יש דוגמה אחת וכנראה יחידה לשימוש במשמעות של השוואה:
אסתר ו,ו ויבוא המן ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני.

3. נספח: צורת השוואה עם "יותר" בלשון חכמים. על קצה המזלג. מאמר מקיף יותר, אם יסתייע, בעתיד. הנה כמה דוגמאות מהתוספתא. 

תוספתא 
            
מועד, שבת, א, י: לפי דרכנו למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים. ("יותר" לפני שם עצם).
            נשים, כתובות יב,ד: ועוד בושתה של אשה מרובה יותר מן האיש (ובלשוננו: יותר מזו של האיש).
            נזיקין, בבא קמא, ז,א: וכי מה ראתה תורה להחמיר בגנב יותר מבגזלן?
בכל הדוגמות האלה אין פועל של ממש, אלא רק צור המקור "להחמיר", ושמות התואר "קשים" ו"מרובה". ייתכן שלכן אין משתמשים כאן ב"ש...", שהרי תפקידה, כמו תפקיד ה"אשר", לפתוח פסוקית, כלומר היא מצריכה אחריה פועל. עם זאת, יצוין שבלשון מודרנית רבים היו מעדיפים: "הלבנים קשים יותר מאשר הצבועים", בושתה מרובה יותר מאשר זו של האיש", ו"להחמיר בגנב יותר מאשר בגזלן". עד כאן לעניין לשון חכמים להיום, זוהי סוגיה מעניינת ומורכבת, ומה שבולט הוא שמצד אחד התבנית חסכונית יותר מאשר מקובל היום, ומצד אחר היא מאפשרת את הכפלת הפועל, כפי שראינו במשפט העגל והפרה.