סוף סוף הגיע זמן לסכם את נושא משפטי ההשואה "יותר מאשר...". אספתי מארבעת הפוסטים הקודמים, ערכתי וליטשתי, הבאתי דוגמאות, ניפיתי וקיצרתי, ומקווה שייטב בעיניכם:

להלן אדון בשאלת הנוסח היאה למשפטי השוואה (רספרידון טוב יותר מאשר הלופרידול). המודל המקראי שונה מזה של לשון חז"ל, והפתרונות המודרניים הם הכלאה של כמה אפשרויות שהמסורת מציעה.

א. השוואה בין שמות עצם

מקרא: קהלת ז, א: "טוב שם משמן טוב".

חז"ל: בבלי, נזיקין, בבא בתרא ט, א גמרא, "אמר ר' אליעזר, גדול המעשה יותר מן העושה".

וכיום:  "רספרידון טוב יותר מאשר הלופרידול כטיפול בהתקף פסיכוטי" (מגוגל, emed.co.il, נצפה 27.11.2009).

ניתוח: לשון מקרא חסכונית מאוד. במקרא אין שימוש ב"יותר" במובן הרלוונטי כאן, חוץ מבמגילת אסתר ד, יא: "ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני."

"יותר" נכנסה לשימוש בלשון חכמים. דוגמה להוספת ה"יותר" בלשון חז"ל אפילו לביטוי מקראי היא: "כי טובים דודיך מיין כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה" (בבלי, נזיקין, עבודה, זרה לה, א גמרא).  במקרא כתוב: "טובים דודיך מיין", בתלמוד עורכים: "עריבים ... דודיך יותר מיינה [של תורה]", והיום רבים יעדיפו "דודיך טובים יותר מאשר יין".

נחזור למשפט "רספרידון טוב יותר מאשר הלופרידול כטיפול בהתקף פסיכוטי" ונסכם: לשון מקרא:"רספרידון טוב מהלופרידול", לשון חז"ל: "רספרידון טוב יותר מהלופרידול", לשון זמננו:  "רספרידון טוב יותר מאשר הלופרידול".

לעניין "טוב יותר", מאז לשון חז"ל אפשר להשתמש ב"עדיף". הצורה המקורית: "עדיף מ..." צורות מודרניות: "עדיף על..." ו"עדיף על פני..." (אפשר להגיד שהביטוי "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" [שמות כ, ב] הוא צורה קדומה של "לא תעדיף אלהים אחרים על פניי").

בהשוואת תכונות אחרות נשארנו עם הניתוח המקורי: לשון מקרא: "ההוצאה גדולה מההכנסה"; לשון חז"ל: "ההוצאה גדולה יותר מההכנסה"; לשון זמננו: "ההוצאה גדולה יותר מאשר ההכנסה". אם תבקשו להעלות את סגנון הכתיבה שלהם, ותרו על "מאשר" ובחרו באחת משתי הצורות הראשונות.

ב. השוואה בין פסוקיות

אם משווים בין "מי ש..."  ובין "מי ש...", צריך את ה"ש...", ובלשון מקרא: "אשר..."

לכן בלשון מקרא:

יהושע י, יא: "רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב".

שופטים טז, ל "... ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו".

שמ"ב יח, ח "... וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא".

קהלת ג, כב: "אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו":

דוגמה מקראית מיוחדת היא מלכים ב, ו, טז "...כי רבים אשר אתנו מאשר אותם". פסוקיות שם העצם כאן הן "אשר אתנו" ו"אשר אותם", אבל הניתוח של התופעה חורג מגבולות הדיון הנוכחי.

מקבילות תלמודיות הן:

מועד, פסחים, קיב, א, גמרא: "אמר [ר' עקיבא] לו [לר' שמעון בר יוחי] בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק". במשפט ההשוואה המופתי הזה מלשון חז"ל ההשוואה היא בין שני נושאים של פסוקיות (עגל ופרה) ובין שני נשואים (רוצה לינוק, רוצה להיניק). כאן אין ברירה אלא לציין את כל הפריטים (הנוסח המדויק מבלבלת קצת את דובר לשון זמננו, ואכן מוצאים וריאציות אחדות בשימוש שכיח, אבל זה חורג מנושא הדיון.)

במשפט הבא משווים בין שנאה אחת לשנאה אחרת, ולכן הוא כמעט שקול למשפט הקודם:

בבלי, מועד, פסחים, מט, ב גמרא: "... גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל". כאן חוזרים על "השנאה ששונאין", אולי כי קשה מאוד לוותר עליה, שכן השנאה הראשונה היא של עמי הארץ והשנייה היא של אומות העולם.

לא כך בדוגמה הבאה:

בבלי, זרעים, ברכות, ד, ב גמרא:  "... גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל".

כאן חוזרים על הביטוי "מה שנאמר". זוהי המתכונת התנ"כית (במקרא היו אומרים: "יותר מאשר מה שנאמר בגבריאל", כי "ש..." טרם נכנסה לשימוש).

כאן העודפיות במשפט בולטת כי הביטוי "מה שנאמר" חוזר בשני חלקי ההשוואה, והרי היה ברור גם אילו נכתב:

"...גדול מה שנאמר במיכאל יותר מבגבריאל". וזה מעביר אותנו לנושא הבא

ג. החצי השני של המשפט מקוצר

במקומות רבים בלשון חז"ל מוותרים על המידע המשתמע מאליו בחצי השני של ההשוואה, ולמשל

בבלי, נשים, קידושין, ב, ו: "...רוצה היא בשל זהב יותר משל כסף..." (בשל זהב=העשויה מזהב).

כאן ניכרים שני קיצורים, כי התבנית השלמה הייתה מצריכה חזרה על הפועל "רוצה" וגם על מילת היחס "בשל": "רוצה היא בשל זהב יותר משהיא רוצה בשל כסף".

המשפט הבא דומה, אבל הביטוי "קשה להם" (נשוא) אינו בדיוק פועל:

בבלי, מועד, יומא,  א,י: "...טומאת סכין קשה להם לישראל יותר משפיכות דמים". 

והתבנית השלמה: "... טומאת סכין קשה להם לישראל יותר משקשה להם שפיכות דמים".

ד. מילות היחס חוזרות או  נעלמות

התופעה האחרונה מהמקורות שתידון כאן היא הוויתור על מילות יחס בחצי השני של ההשוואה. בלשון חז"ל במקרים רבים שומרים על מילת היחס, דוגמת:

נשים, סוטה, יג, א גמרא: "...הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות", ושימו לב לפרט הקטן: "יותר מבהדיוטות" ולא "יותר מההדיוטות", השקול ל"יותר מן ההדיוטות".

ומהתוספתא:

נזיקין, בבא קמא, ז,א: "וכי מה ראתה תורה להחמיר בגנב יותר מבגזלן?" (ולא "מן הגזלן").

 

אבל יש מקרים שבהם מוותרים על מילת היחס שאחרי "מן..." ולדוגמה:

תלמוד, זרעים, ברכות, יז, א גמרא: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים..."

בחצי הראשון כתוב שהבטיח לנשים, בחצי השני כתוב רק "יותר מן האנשים [הגברים, בלשון חז"ל]". ואילו חזרו היה כתוב: "יותר מלאנשים". ואילו חזרו גם על הפועל היה כתוב: "יותר משהבטיח לאנשים". זוהי צורה מקוצרת מאוד של הצורה המלאה: "גדולה הבטחה שהבטיחן [שהבטיח להן] הקב"ה לנשים יותר מההבטחה שהבטיחם[שהבטיח להם] לגברים", כפי שראינו אותה לעיל.

ובדומה, שתי דוגמאות מהתוספתא:

מועד, שבת, א, י: "...הלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים". ("יותר" לפני שם עצם).

נשים, כתובות יב,ד: ועוד "בושתה של אשה מרובה יותר מן האיש" (ובלשוננו: יותר מזו של האיש).

מאות שנים מאוחר יותר הרמב"ם מאמץ את החסכנות הזאת בלי היסוס:

ספר מדע, הלכות דעות, פרק טו: "ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו". (ולא: יותר משיחוס על ממון עצמו, אף לא: יותר מעל ממון עצמו)

ס' זמנים, ה' שבת ג: "ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים" (ולא: יותר משמצווים עליו האנשים).

שביתת יום טוב פרק יב: "מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד" (ולא יותר משהחמירו במזיד, אף לא: יותר מבמזיד).

ס' שופטים, ה' מלכים ומלחמות פרק י: "... מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות" (ולא: מפני שמעשיה מקולקלין יותר ממעשי כל הארצות, ובוודאי לא: מפני שמעשיה מקולקלין יותר משמקולקלין מעשי כל הארצות).

ה. מה נשאר מכל זה היום?

היום מרבים להשתמש בהכלאה "יותר מאשר" ("יותר" החז"לית ו"מאשר" המקראית).

השימוש הזה רווח מאוד, וכאן היריעה קצרה מלנתחו בפרוטרוט, וגם לא זו מטרת המאמר. אביא שני ניתוחים לדוגמה, ואז אסכם את מסקנותיי.

לשון דיבור

היום שמעתי את סבתא נעמה אומרת: "לנועם קשה להיפרד מאבא שלו יותר מאשר לנירית מאימא שלה".

לשם נוחות הניתוח התחבירי אעלה את הנוסח במדרגה קטנה ואכתוב: "נועם מתקשה להיפרד מאביו יותר משנירית מתקשה להיפרד מאמה". הניתוח התחבירי: שני נושאים, נועם ונוגה, אבל הנשוא חוזר: לשניהם קשה.

אילו דיברה נעמה בנוסחת העגל והפרה היא הייתה אומרת: "יותר משלנירית קשה להיפרד מאמה, לנועם קשה להיפרד מאביו". וגם אין מניעה לשמור על הסדר המקורי: "לנועם קשה להיפרד מאביו יותר משלנירית קשה להיפרד מאמה".

אבל נעמה מקצרת קצת ומוותרת על החזרה על הנשוא "קשה להיפרד". הרי זה משתמע מאליו, זה מובן מעצמו, ולא צריך לחזור.

ולו רצתה נעמה לקצר עוד יותר, אולי הייתה אומרת: "לנועם קשה להיפרד מאביו יותר מנירית מאמה", ולא הייתה חורגת מהרגלי השימוש המסורתי, כפי שראינו במשפט: "ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו" (כאמור, הרמב"ם, לשון ימה"ב, ואין הוא כותב: "יחוס על ממונם יותר משיחוס על ממון עצמו", ואף לא: "יותר משעל ממון עצמו", ואף לא "יותר מעל ממון עצמו"). אבל קיצור כזה מגיע עד גבול טשטוש המשמעות, ולכן הוא אינו שכיח.

לשון הדיבור היא: "לנועם קשה להיפרד מאבא שלו יותר מאשר לנירית מאימא שלה". הביטוי "יותר מאשר" הוא הכלאה סבירה של "יותר" המאוחרת עם "מאשר" המקראית. השימוש ב"מאשר" סביר כאן, כי נרמז נשוא (שמדלגים עליו, כי הוא משתמע) "קשה להיפרד", שכבר נאמר על נועם בתחילת המשפט, וזהו מעין משפט זיקה של נשוא לנשוא.  כמו כולנו בדרך כלל, גם נעמה מעדיפה את "מאשר" המקראית, כי היא מסמנת את ציר ההשוואה בבהירות, והיא חופשייה מהסרבול המסוים של הדבקת אותיות שימוש ויחס "יותר משלנירית (קשה להיפרד מאימא שלה").

לשון רשמית למחצה

מצאנו לדוגמה אתמול כתוב: "תוצאת הזיכוי לעיתים פגיעתה קשה יותר מאשר אי-הגשת כתב אישום בכלל" (עו"ד וינשטיין מצוטט באינטרנט, 26 נוב').

הנה שלוש אפשרויות של הניסוח הזה כמעט כלשונו, לפי סדר עולה מהחסכונית ביותר לפזרנית ביותר:

1. פגיעתה של תוצאת הזיכוי קשה מאי-הגשת כתב אישום; כמעט כמו המקור, ולדעתי לוקה בצמצום-יתר בחלק השני של המשוואה, יוצא כאילו הפגיעה קשה מאי-ההגשה, ולא היא: פגיעת התוצאה קשה מפגיעת אי-ההגשה.

2. פגיעתה של תוצאת הזיכוי קשה מפגיעתה של אי-הגשת כתב אישום;

זה הנוסח החביב עליי: חיסכון מקראי, הכול מדויק וברור, לא חסר דבר ודבר אינו מיותר.

3. קשה פגיעתה של תוצאת הזיכוי יותר מפגיעתה של אי-הגשת כתב אישום; המשלב גבוה, מתאים למסמך משפטי, למשל. הוספת "יותר" על החיסכון המקראי של ביטוי ההשוואה "קשה מפגיעתה" (על דרך "גדולה השנאה מהאהבה").

הצורה השימושית והיפה בדרך כלל היא צורה 2. כאן חוסכים בביטוי ההשוואה ומסתפקים בתבנית המקראית המינימלית "קשה מ..." (א' קשה מב' = א' קשה יותר מאשר ב'). עם זאת, מדייקים בהצבעה על הדברים העומדים להשוואה: פגיעה א' לעומת פגיעה ב'.

לפי הציטוט, עו"ד וינשטיין מעדיף את ביטוי ההשוואה הרווח "יותר מאשר", שכאמור, הוא יצור כלאיים בין "יותר" ובין "מאשר", שמקורם בשני רובדי לשון, ואינו מקפיד לפרט את החלק השני בהשוואה. לכן הוא אינו חוזר לא על "פגיעה" ולא על "קשה". אלו משתמעים ומובנים מאליו. בסופו של דבר הוא אומר: "תוצאת הזיכוי לעיתים פגיעתה קשה יותר מאשר אי-הגשת כתב אישום בכלל".

ו. הצעות לשימוש במשלב בינוני

במשלב דיבור יום-יומי אין הרבה מה להציע. בדרך כלל נשתמש בצורות "הלחם טוב יותר מאשר הפיתה", וגם "המתנדבים הפריעו יותר מאשר עזרו".
למשלבים גבוהים יותר אפשר להשתמש בצורות מסורתיות יותר, לפי גובה הסגנון המבוקש, ולמשל,
בהשוואת שמות עצם: הקור טוב מהחום. הייצוא גדול  [יותר] מהייבוא. ההשקעה קטנה מהתמורה.
בהשוואת פסוקיות: המתנדבים הזיקו [יותר] משהועילו; ואפשר: המתנדבים הזיקו יותר מאשר הועילומה שסיפרתם לנו על ילדותו חשוב בעינינו [יותר] ממה שסיפרתם על התנהגותו כיום. 

ובקליפת אגוז, בסגנון גבוה אפשר להשתמש ב"יותר" החז"לית, לוותר על "מאשר" המקראית, להחליף אותה ב"מש..." החז"לית, אבל לזכור שהיא אינה נחוצה אם אין אחריה פסוקית.
במשפט "פשוט", כלומר בלי פסוקיות, אפשר לנקוט למשל נוסח כזה: "פגיעתה של השחיתות בחברה הישראלית קשה מפגיעתם של רוב המזיקים החיצוניים".
אם יש תחושה שציר ההשוואה אינו ברור, אז אפשר כדרך חז"ל: "...יותר מפגיעתם של..." אבל אין סיבה של ממש להשחיל כאן את "יותר מאשר", כי אין אחרי חוליית ההשוואה לא פועל ולא נשוא אחר.
הנימוק היחיד בזכות שימוש כזה הוא שהוא השתרש וקנה אחיזה, ומי שדוגל בחופש הדור לטבוע את טבע לשונו, ישתמש גם ב"פגיעתה של השחיתות בחברה הישראלית עמוקה יותר מאשר פגיעתם של רוב המזיקים החיצוניים", ורק מעטים יבחינו שמשהו לא בדיוק תקין במשפט הזה.

דיונים חלקיים בנושא בארבעה מאמרים שהם ספק-טיוטות למאמר זה, ויש בהן פה ושם דוגמאות והרחבות קטנות: מי מאשר את השימוש ב"אשר",  יותר מאשר תכננתי, למי קשה יותר להיפרד?, פגיעת הזיכוי קשה יותר מאשר;