ראוי לציין ש...  – אם ציינת, מן הסתם ראוי לציין. ובדומה לכך, ראוי להדגיש, יש להוסיף, וכדומה.

למותר לציין ש... – אם למוֹתר (כלומר מיותר) לציין, למה לציין?

שלושה דברים שונים... – אם הם שלושה, מן הסתם הם שונים. אכן לפעמים ה"שונים" שימושי, אבל אני ממליץ להעיף עליו מבט פעמיים, ואם אפשר לוותר עליו – אז לוותר.

מכיל בתוכו – בדוק נא אם לא די ב"מכיל". איפה עוד הוא יכול להכיל אם לא בתוכו?

לתוך... מתוך... – במקרים רבים עדיף לוותר על ה"תוך" הזה. "הכניס לארגז / הוציא מהארגז" עדיף על "הכניס לתוך הארגז / הוציא מתוך הארגז".

תחושת פחד... – פחד הוא תחושה (ואולי נכון יותר, רגש). אלא מה? לכן כמעט תמיד אלגנטי יותר להגיד: התעורר בו פחד... התעוררה בו סקרנות... ולא: התעוררה בו תחושת פחד / תחושת סקרנות.

מתוך יושרה פנימית... – יש תכונות שהן פנימיות מטבען (נאמנות, מחויבות, במקרה הטוב). אפשר להסתפק ב"מתוך יושרה".

התודעה האנושית... – רק אם משווים תודעות אנושיות ואחרות. אם לא כן, נוכל להסכים שרובן הגדול של התודעות הן אנושיות, ואפשר לוותר על הייחוד הזה. ויש עוד כמה תכונות שהן אנושיות מטבען, ואפשר לוותר על ה"אנושיות" היתרה: ההיסטוריה האנושית... התרבות האנושית...

אוסיף עוד... אוסיף גם... – אם הוספת, אז הוספת עוד או גם. לכן עדיף בד"כ "אוסיף ש..." בלי העוד והגם. אלא אם זו הוספה על הוספה: אוסיף ש.... ועוד אוסיף ש.... זה עושה שכל.