מעדת במכשול שרבים מועדים בו כיום.

הפועל מביטה הוא נטייה של השורש נב"ט בבניין הפעיל.

הצורה השלמה היא "מנביטה" ואכן יש צורה כזאת לשורש נב"ט במשמעות נביטה של זרעים.

את הצורה החסרה שמרו לשורש הזהה מבחינת האותיות שבו אך שונה מבחינת משמעותו, נב"ט במובן של מבט, פעולת העיניים. 

 

בצורת הבניין החסרה הנו"ן של השורש נעלמת מהעין. (היא משאירה זכר בדגש באות שאחריה). זוהי אפוא גזרת חסרי פ"ן, כלומר גזרה שבה חסרה האות הראשונה של השורש (פ=1, ע=2, ל=3).

כך גם נוהגים גם מביעה, מגיעה, מכירה, מציגה, מציעה, ועוד שורשים לא מעטים.

 

מה המכשלה?

יש עוד צורה חסרה של הבניין הפעיל. היא הצורה של פעלים שהאות האמצעית של השורש בהם (ע הפועל) היא וי"ו (או י'). אם לא מנקדים, הצורה דומה מאוד:

מאירה, מביאה, מזינה, מציצה, מקימה, מריצה, ועוד.

זוהי גזרת נחי עו"י, ולא נפרש כאן, הרי זה לא ספר לשון. 

 

אבל התופעות שבגללן הצורה המקורית השתנתה, אפשר להגיד השתבשה, שונות. והפתרונות שונים.

כשנשמטת הנו"ן הצורה המתקבלת mabita, makira, וכנשמטת הוי"ו הצורה המתקבלת היא mekima, mevia.

 

אם את רוצה לדייק, יהיה עלייך מעתה לעצור לפני שאת משתמשת באחת המילים הללו, ולבדוק אם השורש הוא מגזרת חפ"ן, כלומר האות הראשונה שלו היא נו"ן, או מגזרת נעו"י, כלומר האות הראשונה שלו וי"ו או יו"ד. 

לא את ולא רוב הציבור יעשו את המהלך הזה. יש לנו דברים דחופים יותר לעשות. ולכן הגבולות בין שתי הגזרות האלה הולכים ומיטשטשים בפי רוב הדוברים (לא, חלילה, בקרב יודעי הלשון המקצועיים, רחמנא ליצלן). 

 

רבים אומרים כיום mekir, mebit וכן הלאה, ואולי יש גם האומרים mazitz במקום meziz

 

אם השפה היא יצור חי ומתפתח, ודובריה שואפים ליעילות מקסימלית, מן הסתם הבידול העתיק הזה, שמקורותיו בקשיי הגייה שכבר אינם מפריעים לנו, ייעלם בהדרגה. איזו צורה תשתלט? הרושם שלי שהטעות שלך מייצגת את המגמה הרווחת. הצירה ישתלט. אך כאן עדיף שאסיים, כי את יודעת למי ניתנה נבואה.