למה המשקל של מלון הוא לא מקטול אלא מקטל, והשורש אינו מלן אלא לון.

שורשים שהאות האמצעית שלהם וי"ו (נעו"י) יוצרים בעיות במשקלים הקלים - פעל, נפעל, הפעיל, הופעל, ולכן נוצרה להם גזרה מיוחדת.

במקרה שלפנינו כשיוצקים את השורש לו"ן לתוך המשקל מקטל (MAKTAL או MIKTAL)  הייתה צריכה להתקבל הצורה: מלוַן ( MILWAN).

זה נראה לנו מוזר, כי הוי"ו הזאת אינה יציבה מספיק בשביל להחזיק עליה תנועת A.

ואכן, מה שקורה בפועל הוא שמתעלמים ממבנה ההברות הרגיל של המשקל MIKTAL, וקוראים את זה MALON. (התופעה נקראת כיווץ דיפתונג). זה לא מיסתורי כל כך, אם תראה את המילה בלתי מנוקדת, ובעצמך תראה שאפשר לקרוא אותה בשתי הצורות: מלון.

בכל זאת הוי"ו אינה סתם חלק מהתנועה של הלמ"ד, כמו במילה כותב (KOTEV), שבה השורש הוא כת"ב, והמשקל הוא קוטל, אלא חלק מהשורש.

בניגוד לזה, המ"ם אינה חלק מהשורש, אלא רכיב חיצוני לשורש, השייך למבנה המשקל.

לכן כמו שבמילים מגדל, מבנה, משכן, מרכז, השורשים אינם כוללים את המ"ם (גד"ל, בנ"ה, שכ"ן, רכ"ז), כך גם במילים "מקום, מלון, מרום, מבוך" השורש אינו כולל את המ"ם.

זה מפחיד קצת, כי זה אומר שאי אפשר לסמוך על שום דבר, אבל לאט לאט תראה שיש חוקיות בדברים, או בניסוחו של שייקספיר, יש היגיון בשיגעון. כלל ראשון שאתה יכול לרשום לעצמך זה שאותיות השורש וי"ו, יו"ד, מתנהגות בדרך דומה במשקלים שונים, ובמקום לקבל על עצמן את תנועת המשקל, הן משתלטות על העיצור שלפניהן ומכתיבות את התנועה שלו. אז יכולים להתרחש עוד כמה שינויים לפני העיצור שאיבד את תנועתו הרגילה במשקל הפשוט (גזרת השלמים).

למשל בבנייני הפועל, השורש לון, שעליו אנחנו מדברים, יופיע במשקלים הקלים כך:

פעל: לן, לנתי, לנת, וכו במקום LAWAN, וכו.

נפעל: נלון, נלונת, נלונתם במקום NILWAN  וכו' (זו דוגמה פיקטיבית. השורש הזה אינו נוטה בבניין נפעל.

וגם

הפעיל: הלנתי, הלנת במקום HILWANTI

הולנתי הולנת במקום HULWANTI

ואם נבדוק פעלים אמיתיים בגזרה הזאת, שאות השורש האמצעית שלה וי"ו, נמצא בהם למשל את (רק כמה דוגמאות):

קמתי, קמת, קמתם, קם, תקום וכו  (קו"ם);

נמוגתי, נמוגת, נמוגתם (מו"ג);

הקמתי, הקים, יקים;

הוקמתי, הוקם, יוקם.